ישנן מספר מחלות צוואר ופנים ודלקות נפוצות (וכאלו שפחות) הדורשות התערבות רפואית לפתרונן, נעבור עליהן כאן:
דלקת כתוצאה מזיהום הגורמת לנפיחות של הבלוטה וכאבים, בעיקר בעת או לאחר האוכל. לעיתים הדלקת גורמת להיצרות ולחסימה של הפרשת הרוק ולעיתים נוצרת אבן (לא על רקע זיהום) וגורמת לחסימה בהפרשת הרוק ובעקבות החסימה נוצרת דלקת. בכל מקרה, ישנה נפיחות ניכרת וכאבים.
הטיפול בסוג מחלות צוואר ופנים אלו הינו קומפרסים חמים ועיסויים עצמאיים, אנטיביוטיקה, שתייה מרובה ומציצת לימון המעודד ומגביר את הפרשת הרוק. לרוב הטיפול יעיל מאד. לעיתים האבן החוסמת אינה משתחררת ויש צורך בהוצאתה. הוצאת אבן יכולה להתבצע בשתי דרכים – ע"י כריתה של הבלוטה כולל הצינור עם האבן, או באופן אנדוסקופי דרך פתח הצינור בפה.
כאשר ישנה בלוטת לימפה בצוואר נפוחה ומוגדלת, יחידה ובודדה, באופן ממושך (יותר משבועיים), גם אם כואבת ורגישה וגם אם לא, יש צורך בבירור. לעיתים הבלוטה מופיעה בעת מחלת חום או נזלת אך לאחר החלמה מהמחלה הבלוטה נשארת. לעיתים היא מופיעה ללא קשר למחלת חום או נזלת, עם או בלי תלונות נלוות.
קודם כל יש צורך בבדיקת אא"ג וראש צוואר מלאה ובנוסף הדמיה עם אולטרא-סאונד. במקרים מסוימים יהיה צורך בניקור הבלוטה להוצאת חומר לבדיקה פתולוגית/זיהומית, וגם אז לעיתים אין זה יספיק ויהיה צורך בכריתת כל הבלוטה בניתוח, לצורך אבחנה פתולוגית מדויקת יותר של בלוטות לימפה בצוואר.
במחלות השונות מטפל האנדוקרינולוג. במידה ויש גידול בבלוטה – שפיר או ממאיר, או שהיא מוגדלת מאד ומפריעה בבליעה או בנשימה, או אפילו רק מפריעה מבחינה אסטטית – אז יש צורך בכריתתה בניתוח. קראו פירוט בהמשך העמוד.
אמנם מוגדרת בתוך מחלות צוואר ופנים, אך גם כאן האנדוקרינולוג הוא המטפל העיקרי, אך כאשר מתגלה אדנומה (הגדלה של אחת הבלוטות והגורמת לייצור יתר של ההורמונים), יש צורך בכריתת הבלוטה בניתוח. בדר"כ מתגלה כתוצאה מערכי קלציום גבוהים בדם או בשתן, לעיתים אבנים בכליות, אוסטיאופורוזיס מוקדם או מתקדם – ונטייה לשברים בגפיים ביתר קלות.
ערך ההורמון הנקרא PTH – גבוה מאד גם הוא, וזה מאושש את האבחנה. לעיתים הבעיה היא חלק מסינדרום הכולל תופעות נוספות באיברים אחרים בגוף ולכן חשיבות האבחנה כדי לטפל בכל מכלול הבעיה.
ציסטה תירוגלוסלית TGDC או ברנכיאלית Brabchial
שיתוק של חצי פנים, יכול להופיע בדרגות שונות (בין 1 ל- 6 כאשר 1 זה תפקוד תקין ו- 6 זה שיתוק מלא וללא תנועה בכלל). שיתוק מסוג זה מאובחן רק לאחר שנשללה כל בעיה אחרת היכולה לגרום לשיתוק העצב – כמו דלקת באוזן תיכונה וסיבוכיה, טראומה, מחלה סיסטמית אחרת, זיהום חיידקי או של וירוס האבעבועות, או כחלק מסינדרום.
בדר"כ שיתוק זה נוצר על רקע בצקת בחלק מסוים בעצב וטיפול בסטרואידים עוזר בהחלמה. גם אם לא נטפל מעל 95% מהשיתוקים נעלמים או לפחות משתפרים. מאמינים שהבצקת נוצרת עקב זיהום בווירוס ההרפס סימפלקס (Herpes Simplex). לצורך האבחון הנכון חשוב מאד לוודא שאין תלונות נוספות למעט השיתוק – כמו ירידה בשמיעה, טנטון, סחרחורת, או פצעים על העור באזור האוזן, מחוצה לה או בתוכה.
בעת שיתוק של עצב הפנים ישנה מגבלה בסגירת העין בצד המשותק (העין בעצם מאבדת את יכולת ההגנה שלה על עצמה כמו המצמוץ כשנכנס לתוכה חלקיק) ולכן חשוב לטפל בעין כדי שלא תפגע. כמו כן יכולים להופיע שינויים בטעם וברגישות לרעש.